המרחב הפרטי

תפקוד שוטף

השגת תיפקוד אנושי תקין היא תוצאה של עבודה אישית בהתאם למגוון של יכולות, כלים ומטרות. הגישה האמיתית והנכונה היא בהתייחסות לכל אדם, ובוודאי לכל יהודי – כמכלול ייחודי. החל בנשמה – שנחצבה מתחת כסא הכבוד, ונשלחה לעולם זה למילוי תפקידה המיוחד, בליווית כלל המערכות שניתנו לצידה כדי למלא את תפקידה: גוף, נפש ורוח, כישורים וכשרונות. וכן כל מה שהוצב לה סביב: משפחה, חברה, כלכלה, תנאי סביבה ועוד.

כלים וכישורים אלו ניתנו לו לצורך מילוי שליחותו עלי אדמות, תוך שילוב מופלא של רוח וגשם – גוף ונשמה, כפי שאנו מבטאים בהתפעלות בברכת 'אשר יצר' – 'ומפליא לעשות'. כאשר הבסיס והעיקר היא הנשמה האלוקית – חלק אלוק ממעל – שעתידה ליהנות בעולם הגמול מתוצאות בחירותיה בעולם המעשה.

לצורך מילוי הייעוד מקבל כל אחד 'תכנית עבודה' לפי סגנון ואופי הייעוד האישי והפרטי שלו בתוך העולם הגדול הכולל את כלל בעלי הבחירה ויתר הברואים שנבראו בו, ובהתאם לכך את 'כלי העבודה' הנחוצים לו לפעילותו. למשל: הבנה (שכל), דיבור (כישורי שפה), התרגשות (רגש), תחושה (חושים), תחושת הזמן (שעון ביולוגי), מצפן מוסרי (מצפון), הרגשה פנימית (אינטואיציה), התמצאות במרחב (חוש התמצאות) ועוד. כל אחד ואחד ניחון ביכולות מסוימות מהרשימה הנ"ל – בצורה מיטבית ומרשימה, ואילו ביכולות אחרות הוא מצטיין פחות, והוא מתנהל בהם במידה בינונית וסבירה בלבד.

כאשר אדם נדרש לבצע משימה שבה הוא משתמש ביכולת שהוא מצטיין בה – הוא מרגיש חיובי וחיוני. ולעומת זאת הוא עלול לחוש נחיתות מסוימת, בזמן שהוא צריך למלא תפקיד הדורש שימוש ביכולות החלשות שלו. ניתוח מציאותי זה, נכון לכלל האנשים בעולם.

אך בחיי המעשה אנו מוצאים קושי בתפקוד השוטף – שהוא לכאורה ייחודי לבעלי התכונה. בעיה זו קשורה לאופיים של בעלי התכונה – בעקיפין. ניתן להגדיר זאת ולומר כי הקושי התיפקודי לבעלי חדות ועומק – אינו 'ראשוני' (-בעיה שמקורה בעצם יכולת התיפקוד שלהם), אלא 'משני' (-תוצאה של תהליך שמתרחש אצלם בצורה שונה).

מהלך התפקוד של בעלי התכונה בחיי היום יום שונה מרוב בני האדם. שוֹנוּת זו – יש בה יתרונות ויש בה נקודות תורפה. ולצורך המחשה: כלי רכב מועדף למשלוחן זריז, הוא אופנוע קליל וחמקמק, ואילו עבור חברת הובלות – עדיפה משאית. מה תהיה התוצאה, לו ינהג שליח זריז, במשאית? אמנם יכולות ההכלה והנשיאה של המשאית גבוהות מהאופנוע באופן משמעותי, אולם הנסיעה בה הינה כבדה, איטית ומסורבלת.

משל זה ממחיש תפקיד טכני פשוט ויומיומי, המתבצע על ידי אדם בעל עומק וחדות. אדם זה עשוי להצטיין בעומק רגשי או במצפוניות עדינה ובעוד מגוון של תכונות אנושיות ברמה גבוהה, אך כל אלו לא רק שלא יועילו לו במבצע הלוגיסטי, אלא יפריעו לו באופן משמעותי!

התנהלות של אדם בעל עומק וחדות לעתים מעורר תהיה – כמעט קונפליקט. פעולות פשוטות למדי נושאות אצלו אופי של עיכוב, סרבול וכבדות. אך מצד שני דווקא בסיטואציות הדורשות תושיה ורגישות, יהיה הוא זה שיפתיע במענה הולם את המצב – מתוך רוגע ושליטה מלאה במצב.

לדוגמא: קביעת תור למרפאה, קניית מצרך בצרכניה, יציאה לעיר לסידורים, וקל וחומר נסיעה משפחתית לשבת. אלו הם מטלות שגרתיות שרוב בני האדם מסתדרים איתם בקלות יחסית, ונעשות מתוך קלילות וזרימה. אדם בעל חדות ועומק עלול לחוש כי הם מעמיסות עליו כמטען כבד.

להלן תיאור בו נדרש מאדם בעל חדות ועומק לבצע פעילות טכנית: לדוגמא, קביעת תור לביקור במרפאה. משימה פשוטה זו עלולה להציף אצלו מן העומק רצף של משמעויות נלוות המתקשרות לקביעת התור, כגון: נושא הבריאות בכלל, אמינות הממסד הבריאותי, מצב הבריאות שלו ושל יתר בני הבית, חוויות ילדות בהקשר הרפואי, סבר פניו הצפוי של הרופא, (ואם הרופא אינו מוכר, הנושא עשוי להיות מורכב עוד יותר), תורים שהוא שכח בעבר, תסכולים מלוח הזמנים הקופצני שלו, אי נעימות מהמתנה בתור בחברת זרים, ועוד. זוהי דוגמא אחת המתארת אדם שהתפקוד האינטואיטיבי או הרגשי שלו חזק (ואגב, לא לגמרי פתור), והוא מעמיס על התפקוד הטכני.

כל עוד האדם אינו מפרש את עצמו נכון – עלולה להיווצר אצלו דווקא מצוקה ותיסכול נוספים: הכיצד אדם מוכשר ויצירתי כמוני, אינו מצליח לסיים מטלה כה פשוטה שכל ילד יכול לבצעה? זה הוא כאב המזמין בירור וחשיבה!

אך לאור האמור נבין כי אפקט ה'כבדות' אינה מן המשימה עצמה, וגם לא מחוסר כלים לשאת אותה עצמה, אלא להיפך, מרוב הכובד והעוצמה של ה'משאית'… ולכן, מאותה סיבה עצמה נמצא כי מיומנויות מורכבות שונות שהינם מחוץ להישג ידם של רבים – נעשות על ידו בקלות רבה, כי הרי הוא אינו 'משלוחן' רגיל, אלא בעל 'משאית' המסוגלת לשאת בנקל מטענים רבי עצמה.

גם כאן, המודעות יכולה לקדם את האדם ואף לקדם אותו לפתרון מעשי, ללמוד לנהל נכון את ה'משאית' שלו. אבחנה זו עשוייה להרגיע את האדם כבר בשלב הראשון. בשלב זה הוא יוכל ללמוד להבין את עצמו, לקבל בהבנה את תכונתו, להתייחס בחמלה לכאב ולמצוקה שהיו מנת חלקו כאשר הוא מנסה – בטעות – להשוות את הביצועים שלו לשל בעלי ה'אופנוע'… מכאן הוא יוכל להתקדם ולהעריך את היכולות הרבות והאופציות הרחבות והמשוכללות שקיימות בו, ולנצלם למטרות הגדולות שלהם הוא ראוי ומוצלח במיוחד. משם הוא יוכל להוסיף ולהתקדם ברכישת ידע ומיומנות בתהליך התפעול של הכלי שברשותו, תוך ניצול היכולות ומיקוד המטרה. באמצעות תהליך זה הוא יגיע לשיפור התפקוד היום יומי, כי כאשר הנהג לומד 'לתפעל' ו'לנהוג' כראוי ב'משאית' שלו – הוא יוכל גם ליסוע בה במהירות, ויצליח להתקדם ולכבוש מטרות ואתגרים גדולים.

בגישה שלנו אנו מבחינים כי בעיית הקושי בתפקוד השוטף אינו 'ראשוני' – הוא אינו נובע מחוסר יכולות וכישורים, אלא דווקא להיפך, כתוצאה מיכולות יתר ועומס פעילות של מערכת החושים והחשיבה.

כאשר אנו לומדים את שורש הבעיה, ניטיב להגדיר לה גם פתרון ממוקד. הדרך לפתרון במקרים כאלו הוא באמצעות כלים מעשיים אותם ניתן להשיג ולהתאים בס"ד.