מרחב משותף

את פתח לו- יצירת חיבור רגשי לחינוך

    • לעיתים מעבירים אנו מסר משכנע מוכח, והצפי מצביע על מסקנות והשפעה באחוז מסוים, אולם משום מה המציאות, או ליתר דיוק- החניכים, מאכזבים…
    • לעיתים אנו מספרים סיפור מסמר שיער, על מנת שיורה לחניך כיוון התנהגותי מסוים, והוא, למרבה ההפתעה כאילו להכעיס איננו נרמז…
    • לעיתים ילדים שומרים בעקביות את נכסי צאן הברזל, ששיננו באוזניהם הוריהם לאורך שנות ילדותם, ולעיתים חלילה הם אינם… ולעיתים- וזה מה שמתמיה עוד יותר- רק חלקם. (חלק מהילדים… חלק מהנכסים…).
    • הרבה אי-הבנות, הרבה חוסר תקשורת, עוגמת נפש ואכזבות מקווים להיחסך באמצעות זיהוי המוטיב המוביל אצל החניך עפ"י שיטת "אפתחה".
    • הרבה מודעות עצמית, הרבה כלים להורה, למחנך ולמתחנך וקפיצה משמעותית בחינוך בתוכנית המהפכנית של "אפתחה", (על השיטה, ראה עוד ב'מרחב שליטה' סעיף 'שיטת אפתחה').

    ההנחה היסודית של השיטה היא כי המניעים השורשים להחלטות ופעולות האדם שונים הם מאדם למשנהו: האחד ינוע לפי מאווייו ("מה שנעים"), וגורם הפעילות אצל חבירו- יהיה ההיגיון ("דרישות המצב"). האחד פועל מתוך מחויבות למוסר והאחר צייתן- ישר. אחד יסכים לנסות לעשות רק מה שעד עתה אף לא אחד הצליח, ויראה בכך עדות למשמעות אישית ואחר- רק רווח מדבר אליו. בהתחשב בכך, כאשר אנו רוצים להביא מישהו להבנה מסוימת או להניעו להתנהגות מסוימת עלינו לזהות ראשית, את ה"שפה שמדברת אליו או ערוץ התנועה שמחובר אליו, ואז לשוחח עמו בשפה זו מסר שידבר אליו ובערוץ זה כדי להניע אותו לפעולה.

    המסקנה הרציונאלית-

    כשמשפיע נשאל שאלה, הוא מבין אמנם, מה קשה לו עצמו בשאלה זו, ואם הוא מומחה, הוא אפילו יכול לנסות או לנחש מה קשה לשואל, אך לא תמיד זה מה שהיה באמת קשה לשואל.

    למזלנו הטוב, ה"סחורה" אותה זכינו "לשווק" בחינוך היהודי שאנו מבקשים להעניק, מסוגלת לענות על דרישות מחמירות של תקנים מחייבים בכל הערוצים ולכל המבקשים. [כפי שמפורט ב"אמת ויציב…", ומפורש ב"שיח יצחק" (סידור הגר"א)]

     

    אתגר גדול הוא לכל משוחח ומשפיע – "להיכנס לתוך הראש של השני". יש כאלה שאפילו מצליחים, כנראה שזה תלוי בכישרון אינטואיטיבי והרבה ניסיון. (דרישות גבוהות כאלה יוצרות, מטבע הדברים חוסר בכוח אדם). חסרון נוסף הוא ההנחה שאם נכנסת כבר סוף סוף לראשו של אחד, הרי שאתה כבר מסוגל להבין את ראשו של חברו או של הקבוצה הסטריאוטיפית אליה הוא משתייך. בתוכנית מפתח הלב, איננו בונים על סטריאוטיפים, אלא מנסים למצוא את מפתח ההחלטות ומוביל ההיגיון האישי של כל אדם ואדם ע"י שאלון אבחוני ממוקד. מצוי מאד שאדם השייך לקבוצה סטריאוטיפית מסוימת, מתגלה כלא מתאים אליה בכלל, אישית. (לדוג'-סטודנט מצליח אך שטחי\רגשי, ולעומתו נער רחוב עמוק, מבריק ואינטלקטואל).

     

    מטרת התוכנית: התאמת ערוץ שיחה זהה בין מחנך לחניך, התאמת משפיע- למושפע, סינון והתאמה של תוכניות סמינריונים למשתתפיהם, העמדה נכונה של הרצאה כך שתדבר אל מירב הקבוצות, התאמת תוכנית התעלות אישית לאדם העובד כגון בחירת ספר מוסר /מורה דרך המתאים ל"שפה" שתקדם אותו….

    יתרונות: ריכוז משאבים, חסכון בכוח אדם ויעילות באחוז גבוה בהרבה.

    ההפסד הנובע מאי שימוש בתוכנית: זמן עבודה ממושך, ניסיונות נפל והגרוע ביותר- הינעלות החניך בפני נסיון נוסף, ("כבר שמעתי מה שיש להם לומר"…).

     

    עקרונות השיטה:

     

    השיטה מחלקת את האוכלוסייה לעשר קבוצות, לפי קריטריון "הכניסה אל מוקד קבלת ההחלטות" שלהם. כל אדם מקבל החלטה מסיבה אחרת, גם אם ההחלטה של כולם זהה. אם ברצוננו להביא אדם, לקבל החלטה כלשהי, עלינו לאתר ראשית את הסיבה שהניעה אותו לקבל את ההחלטה, ואז לאפיין את הגישה הפתוחה האישית שלו לקבלת החלטות, ודרך אותו מעבר, נכניס את המסר המבוקש.

     

    בשפה פשוטה: רבים תורמים צדקה, האחד- מטעמי מוסר ומצפון, השני חושב על שוויון חברתי. אחר חושב על השכר המובטח, וחברו- מבטח את עצמו למצב בו יזדקק אף הוא לתרומה וכו'. לאחר שנדע מה הביא את האדם שלפנינו להחלטה זו, נוכל ביתר קלות לשכנעו להחלטה חיובית נוספת.

    לדוגמא בנושא זהירות בדרכים.

    אל הראשון המאופיין ביחסו לחיובי המוסר- ידבר מסר משכנע בסגנון "אל תשאיר יתומים אחריך". זה החושב על "כולם" ורוצה שוויון- ישמח להכיר במערכת של תור- תור בין הרכבים להולכי הרגל. מי ששכר מדבר אליו ישמור את חוקי התנועה מטעמים רווחיים.

    וזה החושש ומבטח עצמו- יקבל בקלות מסר פשוט בסגנון "האלכסון- אסון" למרות שאינו מוסבר.

     

    מטרת השיטה היא להנחיל ולהעצים את ההשקפה היהודית לזולת, באמצעות- מיסוּד, ארגון, מודעות והכוונה השקפתית מסודרת.

    הקניית כלים תקשורתיים למחנכים, הורים ומשפיעים לשכנוע יעיל ומהיר ביותר.

    לעתים, עלינו לקבל את השונות של הזולת ולא להתווכח כרגע על עיצוב אחר (אף אם הוא נכון יותר) של סולם הערכים שלו, החכמה תהיה לנצל את נתוני השטח, את היותו של בן שיחנו מעריץ ערך מסוים, ומונע על פיו, וגם אם איננו מסכימים איתו, ברמה הערכית העקרונית, עדיין אנו יכולים לתקשר איתו "בשפה שלו" וזה יעניק לו תחושה טובה וקבלה.

    לאור כל הנתונים הללו, מציעה שיטת אפתחה, לזהות תחילה (באמצעות שאלות מסוימות/ שאלון) מהו הערך העליון לפי השקפת עולמו של החניך, כך נוכל ראשית- "לתפוס" את ה"היגיון הפרטי שלו," ("להיכנס לראש שלו") שנית- לחשוב מה הוא בעצם רוצה לדעת כדי להתחבר (מה מפריע לו? מה חסר לו?) לעיתים כדאי לשתף בשלב זה את החניך במסקנתנו, אודות השאלה- "מה הוא בעצם מחפש", ובכך נשיג הישג כפול- האחד פרקטי- שבן השיח יאשר או ישלול ויקל עלינו, והשני רגשי- שבן השיח חש שהוא מובן ובקשתו נשמעת מקובלת וצודקת, ותחושה זו מנטרלת סגירויות ומעצורים ומקדמת פתיחות לשמוע. שלישית- (לאחר שזיהינו את הערך והבנו מה יש למצוא)- עלינו לסרוק במוחנו את כל הידוע לנו אודות הנושא המדובר כרגע, (כשרות/ שבת/ צניעות/אמונה וכדו') ולחפש מסר העונה לצורך הממוקד שלו. דהיינו להכיר לו כל נושא ראשית כל, כמתאים לערך זה.

    כל אדם בריא ומחונך פתוח במידת מה.

    אדם חסום- קשה למצוא גישה פתוחה-נאתרה בס"ד בסבלנות.

    אדם יותר פתוח- יש גישה פתוחה אליו דרך מס' פתחים.

    לעיתים האדם מתנה את השכנוע, במספר תנאים, במקרה כזה יהיה עלינו להשתמש במספר מפתחות. (ראה בסעיף 'יישוב קונפליקטים ברובד הערכי').

    ואם קיימים מחסומ/ים- יהיה עלינו להיזהר מאד, ובראשונה לאתר במה לא להשתמש.